מה־ABC למשפטים: יסודות באנגלית

אחרי הקריאה הראשונה מתחילים לבנות משפטים קצרים. הנושא אומר על מי או על מה המשפט מספר.

כינוי נושא יכול להחליף שם: I = אני; you = את, אתה, אתן או אתם; he = הוא; she = היא; it = דבר או בעל חיים יחיד כשלא מציינים מין; we = אנחנו; they = הם או הן, וגם כמה דברים. I נכתבת תמיד באות גדולה.

כאן מתרגלים את המשמעות של הכינויים, בלי ללמוד עדיין זמן חדש.

במשפט רגיל קצר מתחילים בנושא, ואחריו הפועל ושאר המידע. למשל I am happy פירושו ״אני שמח/ה״: I הוא הנושא, am הוא הפועל, happy הוא התיאור. happy = שמח/ה, ready = מוכן/ה, at home = בבית.

במשפטים האלה העברית יכולה להסתדר בלי מילה כמו am, אבל באנגלית צריך אותה. עוד רגע נלמד לבחור בין am, is ו־are.

קוראים את האנגלית משמאל לימין, עם רווח בין המילים.

be עוזר לתאר מי אנחנו, איך אנחנו או איפה אנחנו. בהווה מתאימים אותו לנושא: I am; he, she, it מקבלים is; you, we, they מקבלים are. happy = שמח/ה; ready = מוכן/ה; at home = בבית.

בחלק המודרך מתרגלים את הצורות שכבר משמשות ביחידת זמני ההווה.

כדי לשלול משפט עם be, מוסיפים not אחרי am, is או are. tired = עייף/ה; late = מאחר/ת. למשל I am not late אומר ״אני לא מאחר/ת״.

אפשר להשתמש גם בקיצורים, אבל אין חובה. אין צורך ב־do או does במשפטים האלה.

בשאלת כן או לא רגילה עם be, מקדימים את am, is או are לנושא. למשל You are tired הוא ״את/ה עייף/ה״, ו־Are you tired? שואל ״האם את/ה עייף/ה?״. את ההתאמה לנושא שומרים גם כשהסדר משתנה.

לפני שם עצם שאפשר לספור, ביחיד, משתמשים לעיתים ב־a או ב־an כדי להציג דבר אחד שעדיין לא זוהה. book = ספר; apple = תפוח; egg = ביצה. בוחרים לפי הצליל הראשון של המילה הבאה, ולא רק לפי האות הכתובה.

לפני צליל עיצור משתמשים ב־a (לדוגמה: a book). לפני צליל תנועה משתמשים ב־an (לדוגמה: an apple או an egg).

המילים a וגם an אינן מתאימות לשם עצם ברבים. אם אינכם יודעים איך מילה נשמעת, אפשר להאזין או לשאול; אין צורך לנחש לפי שם האות.

a או an יכולות להציג דבר אחד שעדיין לא זוהה. the עוזרת לציין דבר שהדובר והשומע יכולים לזהות, למשל כי כבר הזכרנו אותו. bag = תיק. a bag הוא תיק אחד; the bag הוא התיק המסוים שכבר ברור לנו. the מתאימה גם לרבים: the books = הספרים המסוימים.

לא מוסיפים a או an יחד עם the לפני אותו שם עצם.

שם עצם הוא מילה לאדם, לחפץ או לדבר אחר. כשיש יותר מאחד, שמות עצם רבים מקבלים s: book → books; pen → pens. pen = עט; two = שניים או שתיים; three = שלושה או שלוש.

המספר בא לפני שם העצם: two books. אחרי המספר two לא כותבים a, כי a מציגה אחד.

בהמשך נראה סיומות נוספות; הכלל הזה אינו מתאים לכל מילה באנגלית.

בחלק משמות העצם לא מספיק להוסיף רק s. אחרי סיומות כמו s, sh, ch או x מוסיפים בדרך כלל es.

למשל box = קופסה, boxes = קופסאות; bus = אוטובוס, buses = אוטובוסים. מתחילים כאן בשתי המילים האלה.

שימו לב: משאירים את המילה ומוסיפים es בסופה. אלה סיומות של שמות עצם ברבים, לא כלל על כל מילה שמופיעה במשפט.

כששם עצם מסתיים באות עיצור ואחריה y, ברבים מחליפים את y ב־ies. למשל baby = תינוק/ת, babies = תינוקות.

אבל אם לפני y יש אות תנועה, כמו a, e, i, o או u, בדרך כלל משאירים את y ומוסיפים s. למשל toy = צעצוע, toys = צעצועים.

לכן לא מספיק לראות y בסוף: בודקים גם את האות שלפניה. זהו כלל כתיב לרבים של שמות עצם.

כדי לומר שיש דבר אחד במקום מסוים, אפשר להתחיל ב־There is. למשל There is a book in the bag = יש ספר בתיק. in = בתוך; in the bag = בתיק.

במבנה הזה There is אומר ״יש״, ולא חייבים לתרגם there ל״שם״. הסדר הוא There is, אחריו הדבר שקיים, ואז המקום אם רוצים לציין אותו.

כשיש כמה דברים, משתמשים ב־There are ובשם עצם ברבים. There are two books in the bag פירושו ״יש שני ספרים בתיק״. גם הפועל וגם שם העצם מראים שמדובר ברבים: are וגם books.

לא כותבים There is two books במבנה התקני שאנחנו מתרגלים. לשאלה ״אחד או יותר מאחד?״ יש כאן שתי השפעות במשפט.

כבר פגשנו שלילה ושאלה עם be. גם כאן מוסיפים not אחרי is או are בשלילה: There is not a pen in the bag = אין עט בתיק.

אפשר לקצר is not ל־isn’t. בשאלה מעבירים את is או are לפני המילה there.

כך שואלים: Is there a pen in the bag? = האם יש עט בתיק? Are there two books? = האם יש שני ספרים? לומדים את הסדר, בלי להוסיף do.

book הוא שם עצם ספיר: אפשר לומר one book, two books. water = מים ו־rice = אורז הם שמות עצם לא ספירים בשימוש הרגיל כאן. לא סופרים אותם ישירות בעזרת one או two, ולא מוסיפים להם s.

באנגלית הם מקבלים כאן is, גם אם המילה ״מים״ נשמעת לנו כרבים בעברית: There is water. אפשר לספור בקבוקים או מנות, אבל זו ספירה של הכלים או המנות, לא של המילה water עצמה.

some יכולה לציין כמה דברים או כמות כלשהי, בלי לומר בדיוק כמה. משתמשים בה כאן במשפטים חיוביים עם שם עצם ספיר ברבים או שם עצם לא ספיר: some books = כמה ספרים; some water = כמות של מים.

הבחירה בין is ל־are עדיין תלויה בשם העצם: There are some books, אבל There is some water. אין מוסיפים a לפני some.

בשלילה משתמשים בדרך כלל ב־any עם רבים ספירים או שם עצם לא ספיר: There are not any books = אין ספרים; There is not any water = אין מים. גם בשאלה ניטרלית, כשלא יודעים אם יש בכלל, any טבעית: Is there any water?

זה אינו כלל של ״any בכל שאלה״. למשל בהצעה Would you like some water? = האם תרצה/י קצת מים?

משתמשים ב־some. כרגע לומדים את ההצעה כצירוף מוכר, בלי לנתח את would.

כדי לשאול כמה, מתאימים את הביטוי לשם העצם. How many באה לפני שם עצם ספיר ברבים: How many books are there? = כמה ספרים יש? How much באה לפני שם עצם לא ספיר: How much water is there? = כמה מים יש? many ו־much מופיעות גם בשלילה, למשל not many books ו־not much water.

כרגע מתמקדים בשאלות; לא צריך להוסיף אותן לכל משפט חיובי.

יש לנו כבר משפטי תיאור: I am happy = אני שמח/ה. כדי לספר על הרגל עם פועל כמו read = לקרוא, מתחילים בצורה אחרת: I read every day = אני קורא/ת בכל יום. every day = בכל יום.

במשפט החיובי הפשוט הזה אין am לפני read. עם I, you, we ו־they משתמשים כאן בצורת הבסיס.

ברעיון הבא נתרגל את הקבוצה הזאת בעזרת play = לשחק, work = לעבוד, study = ללמוד ו־live = לגור. הצורות עם he, she ו־it יילמדו ביחידת זמני ההווה.

משפט חיובי פשוט על הרגל נבנה מנושא, פועל בסיס ושאר המידע. play = לשחק; work = לעבוד; study = ללמוד; English = אנגלית; live = לגור; near the school = ליד בית הספר; every week = בכל שבוע.

עם I, you, we ו־they הפועל נשאר בבסיס. זו היכרות ראשונה; ביחידת זמני ההווה ממשיכים לצורות נוספות.