להיות באנגלית (To be)

אחרי הקריאה הראשונה מתחילים לבנות משפטים קצרים. הנושא אומר על מי או על מה המשפט מספר. כינוי נושא יכול להחליף שם: I = אני; you = את, אתה, אתן או אתם; he = הוא; she = היא; it = דבר או בעל חיים יחיד כשלא מציינים מין; we = אנחנו; they = הם או הן, וגם כמה דברים. I נכתבת תמיד באות גדולה. כאן מתרגלים את המשמעות של הכינויים, בלי ללמוד עדיין זמן חדש.

מילים שנפגוש: happy = שמח/ה; ready = מוכן/ה; at home = בבית; play = לשחק. אותם תיאורים יכולים להתאים גם לרבים. עד עכשיו בנינו משפטים עם פעלים כמו play, work או study. יש גם משפטים שבעברית אומרים בלי פועל מפורש, למשל ״היא מוכנה״. באנגלית ready הוא תואר, לא פועל, ולכן כותבים She is ready. הפועל be מקבל בהווה את הצורות am, is, are: עם I בוחרים am; עם he/she/it בוחרים is; ועם you/we/they בוחרים are. אין מוסיפים s ל־ready או happy. לא מחליטים לפי השאלה אם יש ״פעולה״ בלבד: גם like ו־know הם פעלים רגילים. קודם מזהים אם במשפט יש פועל כמו play, או שמתארים מצב בעזרת be.

לפעמים הנושא הוא שם או קבוצת מילים. Lia היא תלמידה אחת, ולכן Lia is ready. שני אנשים, Lia and Ben, מקבלים are: Lia and Ben are ready. גם חפץ יחיד מקבל is וכמה חפצים מקבלים are. שימו לב: I מקבלת am, ו־you מקבלת are גם כשפונים לאדם אחד. מחפשים קודם את הנושא, ורק אז בוחרים את הפועל.

כבר בחרנו am, is או are לפי הנושא. עכשיו מסדרים משפט חיובי קצר: נושא, צורת be, ואז התיאור או המקום. I am happy פירושו ״אני שמח/ה״: I הוא הנושא, am הוא הפועל ו־happy הוא התיאור. happy = שמח/ה; ready = מוכן/ה; at home = בבית. בעברית אפשר לומר ״היא מוכנה״ בלי מילה נוספת; באנגלית אומרים She is ready. קוראים משמאל לימין ומשאירים רווח בין המילים.

בשיחה ובכתיבה פוגשים קיצורים: I am נכתב גם I’m; he is נכתב he’s; she is נכתב she’s; it is נכתב it’s. בקבוצה של are אפשר לכתוב you’re, we’re, they’re. סימן הגרש מסמן אותיות שהושמטו; לא מוחקים את הפועל סתם. כאן, לפני ready או happy, הקיצור שומר על אותה משמעות. אפשר תמיד לבחור בצורה המלאה. המשמעות של קיצורים בהקשרים אחרים תילמד בהמשך.

tired = עייף/ה; late = מאחר/ת; not = לא. do ו־does שייכות למבנים אחרים, ולא צריך ללמוד אותן ביחידה הזאת. כאשר be הוא הפועל, מוסיפים not מיד אחריו. לא מוסיפים do או does. אפשר לכתוב is not או isn’t, ו־are not או aren’t; עם I כותבים I am not או I’m not. שומרים על ההתאמה שכבר הייתה במשפט החיובי.

כאן בונים שאלות שהתשובה להן היא כן או לא. happy = שמח/ה; ready = מוכן/ה; tired = עייף/ה; at home = בבית. בשאלה עם be מעבירים את am, is או are לפני הנושא. אין צורך ב־Do או Does, מפני ש־be עצמו יכול לעמוד בראש השאלה. שאר המידע נשאר אחריו. כדאי קודם לזהות את המשפט החיובי ורק אז להחליף את הסדר.

לא חייבים לחזור על כל השאלה. לתשובת כן קצרה כותבים Yes, אחריה כינוי נושא ואז צורת be המתאימה. למשל Is she ready? מקבלת Yes, she is. כששואלים על חפץ אחד, אפשר לענות עם it. בתשובת כן קצרה שמסתיימת ב־be לא מקצרים את הנושא ואת הפועל: כותבים Yes, she is. ולא Yes, she’s. בשלב הזה נשארים עם אותו נושא: she, he, it או they.

לתשובת לא קצרה כותבים No, כינוי נושא, be ואז not. למשל Is she ready? יכולה לקבל No, she is not. גם No, she isn’t. וגם No, she’s not. תקינות. עם they אפשר לענות No, they are not. או No, they aren’t. או No, they’re not. כאן מותר לקצר, אבל השלילה חייבת להישאר. בוחרים דרך אחת שנוחה לכם; אין צורך לכתוב את כולן.

כשאדם שואל אתכם באופן אישי Are you ready?, הוא אומר ״האם את/ה מוכן/ה?״. בתשובה על עצמכם מחליפים את you ב־I, ולכן גם are משתנה ל־am: Yes, I am. או No, I am not. אפשר לקצר את השלילה ל־No, I’m not. בתשובת כן קצרה לא כותבים Yes, I’m. כאן פונים לאדם אחד; בשיחה עם קבוצה אפשר לענות עם we, ואותה נלמד בהמשך.