הווה פשוט (Present Simple)

Present Simple מתאר הרגל, פעולה שחוזרת או עובדה כללית. הרגל נכון לגבי השגרה גם ברגע שאיננו מבצעים אותו. habit פירושו הרגל; every day פירושו כל יום. בשלב הזה מזהים את המשמעות בלבד, לפני שמשנים את הפועל.

הנושא הוא האדם או הדבר שעליו המשפט מספר. I פירושו אני, you את או אתה וגם אתם, we אנחנו, they הם או הן; he הוא, she היא, it דבר או בעל חיים לפי ההקשר. ההתאמה נעשית לפי הכינוי המתאים, ולא רק לפי מספר האנשים.

צורת הבסיס היא הצורה של הפועל לפני תוספות כמו s, ed או ing: למשל play — לשחק, work — לעבוד, study — ללמוד. לפעמים לומדים מילה ברשימה בצירוף to play; במשפט החיובי הנלמד כאן משתמשים ב־play בלי to. עם I, you, we או they כותבים את צורת הבסיס בלי s. גם I מתאר אדם אחד, אבל שייך לקבוצה הזאת. סדר המשפט הוא נושא, אחריו פועל, ואז מידע נוסף. בדוגמה We play every day, המילה We מספרת מי, play מה עושים, ו־every day מתי הפעולה חוזרת.

בחיוב בהווה פשוט עם he, she או it מוסיפים בדרך כלל s לפועל. גם שם שאפשר להחליפו באחד הכינויים האלה מקבל אותה התאמה. התוספת מסמנת את צורת הפועל באנגלית; היא אינה אומרת שהפעולה מתרחשת עכשיו.

בחלק מהפעלים נדרשת הסיומת es במקום s בלבד. בפעלים המסתיימים ב־s, sh, ch או x משתמשים בדרך כלל ב־es; גם go ו־do נעשים goes ו־does. זהו שינוי איות של אותה התאמה ל־he, she, it בחיוב.

האותיות a, e, i, o, u הן אותיות תנועה; אות כמו d היא עיצור. כשהפועל מסתיים ב־y ולפניה עיצור, מחליפים y ב־i ומוסיפים es בצורת he/she/it. ב־study מופיעה d לפני y, ולכן מקבלים studies. עם I, you, we או they משאירים study.

האותיות a, e, i, o, u הן אותיות תנועה. כשהאות שלפני y היא תנועה, משאירים את y ומוסיפים s רגילה בצורת he/she/it. לכן play נעשה plays ולא plaies. מסתכלים על האות שלפני y, ולא על y לבדה.

כדי לומר שהרגל או פעולה אינם נכונים, מוסיפים do not לפני פועל הבסיס עם I, you, we או they. הקיצור don’t אומר אותו דבר. not מבטא את השלילה, ו־do עוזר לבנות אותה; הפועל הראשי נשאר בצורת הבסיס.

עם he, she או it משתמשים ב־does not, ובקיצור doesn’t. does כבר נושא את סימון ההתאמה שהיה בפועל החיובי. לכן הפועל הראשי חוזר לבסיס: plays נעשה play וגם studies נעשה study. אין מסמנים את אותה ההתאמה בשני המקומות.

בשאלת כן או לא בהווה פשוט עם I, you, we או they שמים Do בתחילת השאלה. אחריו הנושא, ואז פועל הבסיס. כך הקורא יודע שבודקים אם הטענה נכונה. סימן שאלה לבדו אינו בונה את סדר השאלה הרגיל באנגלית.

בשאלת כן או לא עם he, she או it פותחים ב־Does. אחריו בא הנושא ואז פועל בסיס. כמו בשלילה, does כבר מסמן את ההתאמה, ולכן אין s או es בפועל הראשי. שמות כמו Maya מתנהגים כמו she.

עד עכשיו בנינו משפטים עם פעלים כמו play, work או study. יש גם משפטים שבעברית אומרים בלי פועל מפורש, למשל ״היא מוכנה״. באנגלית ready הוא תואר, לא פועל, ולכן כותבים She is ready. הפועל be מקבל בהווה את הצורות am, is, are: עם I בוחרים am; עם he/she/it בוחרים is; ועם you/we/they בוחרים are. אין מוסיפים s ל־ready או happy. לא מחליטים לפי השאלה אם יש ״פעולה״ בלבד: גם like ו־know הם פעלים רגילים. קודם מזהים אם במשפט יש פועל כמו play, או שמתארים מצב בעזרת be.

כאשר be הוא הפועל, מוסיפים not מיד אחריו. לא מוסיפים do או does. אפשר לכתוב is not או isn’t, ו־are not או aren’t; עם I כותבים I am not או I’m not. שומרים על ההתאמה שכבר הייתה במשפט החיובי.

בשאלה עם be מעבירים את am, is או are לפני הנושא. אין צורך ב־Do או Does, מפני ש־be עצמו יכול לעמוד בראש השאלה. שאר המידע נשאר אחריו. כדאי קודם לזהות את המשפט החיובי ורק אז להחליף את הסדר.