שמות עצם: מאחד לרבים

שם עצם הוא מילה כמו book = ספר או child = ילד/ה. ביחידה הזו נעסוק באנשים ובדברים שאפשר לספור אחד־אחד. יחיד אומר אחד: one book = ספר אחד. כאן נתרגל רבים כשיש יותר מאחד: two books = שני ספרים. one = אחד או אחת; two = שניים או שתיים. מסתכלים קודם על הכמות. אחר כך לומדים איך שם העצם משתנה. אין צורך לדעת עדיין את כל הסיומות.

נזכרים: book = ספר; books = ספרים. אחרי שמזהים שיש יותר מאחד, בודקים את צורת הרבים של שם העצם. כאן משתמשים בשמות עצם שאפשר לספור. s נצמדת לסוף המילה, בלי רווח ובלי גרש. a ו־an שייכות ליחיד, ולכן אינן באות לפני הצירוף עם המספר two או three. כשיש יותר מאחד, שמות עצם רבים מקבלים s: book → books; pen → pens. pen = עט; two = שניים או שתיים; three = שלושה או שלוש. המספר בא לפני שם העצם: two books. אחרי המספר two לא כותבים a, כי a מציגה אחד. בהמשך נראה סיומות נוספות; הכלל הזה אינו מתאים לכל מילה באנגלית.

מסתכלים על הסוף של שם העצם. s, sh, ch ו־x הן אותיות או צירופי אותיות בכתיב האנגלי. נכיר גם שתי דוגמאות עם פירוש: dish = צלחת, dishes = צלחות; watch = שעון יד, watches = שעוני יד. ב־watch הסיום ch נשמע צ׳. יש גם חריגים, ולכן כאן מתרגלים רק את המילים המוצגות. בחלק משמות העצם לא מספיק להוסיף רק s. אחרי סיומות כמו s, sh, ch או x מוסיפים בדרך כלל es. למשל box = קופסה, boxes = קופסאות; bus = אוטובוס, buses = אוטובוסים. מתחילים כאן בשתי המילים האלה. שימו לב: משאירים את המילה ומוסיפים es בסופה. אלה סיומות של שמות עצם ברבים, לא כלל על כל מילה שמופיעה במשפט.

כאן בודקים אותיות כתובות, לא את הצליל כמו בבחירה בין a ל־an. אותיות התנועה באנגלית הן a, e, i, o, u. למשל b היא אות עיצור ו־o היא אות תנועה. ברעיון הזה בודקים את האות שממש לפני ה־y האחרונה. baby = תינוק/ת; toy = צעצוע. נקרא קודם דוגמה מכל סוג, ורק אחר כך ננסה. כששם עצם מסתיים באות עיצור ואחריה y, ברבים מחליפים את y ב־ies. למשל baby = תינוק/ת, babies = תינוקות. אבל אם לפני y יש אות תנועה, כמו a, e, i, o או u, בדרך כלל משאירים את y ומוסיפים s. למשל toy = צעצוע, toys = צעצועים. לכן לא מספיק לראות y בסוף: בודקים גם את האות שלפניה. זהו כלל כתיב לרבים של שמות עצם.

לא כל שם עצם מקבל s, es או ies. לחלק מהמילים יש צורת רבים מיוחדת, שלומדים יחד עם היחיד. מתחילים בשלושה זוגות שימושיים: child = ילד/ה, children = ילדים או ילדות; person = אדם, people = אנשים; foot = כף רגל, feet = כפות רגליים. כאן people היא צורת הרבים הרגילה כשסופרים אנשים. children, people וגם feet כבר ברבים, ולכן לא מוסיפים להן s. אפשר לעצור ולקרוא כל זוג בנפרד.

לא כל מילה שמסתיימת ב־s היא שם עצם ברבים. boy = ילד; boys = ילדים. play = לשחק. קוראים שני משפטים מוכנים: The boys play. = הילדים משחקים. The boy plays. = הילד משחק. כאן the מציינת את הילד או הילדים המזוהים. boys היא שם עצם ברבים. plays היא פועל, המילה שאומרת מה הילד עושה; ה־s שלה אינה הופכת את הילד לרבים. את כללי הפועל נלמד ביחידת הווה פשוט. עכשיו רק מזהים מה שם העצם ומה הפועל.

נחזור לפועל be שכבר פגשנו. here = כאן. במשפטי התיאור האלה, שם עצם יחיד מתאים ל־is, ושם עצם ברבים מתאים ל־are: The book is here. = הספר כאן. The books are here. = הספרים כאן. הדבר נכון גם ברבים מיוחדים בלי s: The children are here. = הילדים כאן. בודקים את מספר האנשים או הדברים, לא רק את האות האחרונה. the נשארת גם ביחיד וגם ברבים כי מדברים על מי או מה שמזהים.