עבר פשוט (Past Simple)

Past Simple מציג פעולה או מצב בתוך זמן עבר שכבר הסתיים. yesterday פירושו אתמול, last week בשבוע שעבר ו־ago לפני פרק זמן ביחס לעכשיו. לא חייבים לציין זמן בכל משפט: אם ברור שכבר מספרים על אתמול, ההקשר ממשיך לשאת את המידע.

במשפט חיובי בעבר פשוט פועל רגיל מקבל בדרך כלל ed. למשל play נעשה played ו־visit נעשה visited. צורת העבר הזאת זהה עם I, you, he, she, it, we ו־they. לא מוסיפים s נוספת עם he או she, כי זו אינה צורת הווה.

אם פועל רגיל מסתיים כבר ב־e, מוסיפים d בלבד כדי ליצור עבר. כך live נעשה lived ו־like נעשה liked. המטרה עדיין צורת עבר רגילה; אין צורך לכתוב את e פעמיים. כלל האיות אינו משתנה לפי הנושא במשפט.

כאשר לפני y יש עיצור, מחליפים את y ב־i ומוסיפים ed: study נעשה studied. כאשר לפני y יש אות תנועה, משאירים את y: play נעשה played. מסתכלים על האות שלפני y, ולא משנים כל פועל שמסתיים באותה אות באופן אוטומטי.

לפעלים חריגים יש צורת עבר שאינה נבנית על ידי הוספת ed רגילה. לומדים את הזוגות: go–went, see–saw, eat–ate, buy–bought וגם think–thought. במשפט חיובי אותה צורה מתאימה לנושאים השונים. הידיעה שהפועל חריג מונעת המצאת צורה כמו goed.

כדי לשאול או לשלול בהמשך, צריך לזהות את צורת הבסיס של הפועל. בפועל חריג אי אפשר פשוט למחוק ed. went חוזר ל־go, saw ל־see, bought ל־buy ו־thought ל־think. מתרגלים את הקשר בשני הכיוונים כדי לדעת איזו מילה תופיע אחרי did.

בשלילת פועל רגיל או חריג שאינו be משתמשים ב־did not, ובקיצור didn’t. did כבר מסמן עבר, ולכן הפועל הראשי חוזר לבסיס. המבנה זהה עם כל הנושאים: אין צורך ב־doesn’t עבור he או she כאשר מדברים על עבר.

בשאלת כן או לא על פעולה בעבר מתחילים ב־Did, אחריו הנושא ואז פועל הבסיס. Did נושא את העבר גם כשהפועל המקורי היה חריג. מילה כמו yesterday מוסיפה זמן, אבל אינה מחליפה את העזר או מאפשרת להשאיר went אחריו.

לתיאור מצב, זהות או מקום בעבר משתמשים בצורות העבר של be. עם I, he, she או it בוחרים was; עם you, we או they בוחרים were. זהו מבנה שונה מפועל פעולה עם ed. I מקבל כאן was, אף שבהווה צורתו am.

כדי לשלול משפט עם was או were מוסיפים not אחריהם. אין מוסיפים didn’t, כי be יוצר את השלילה בעצמו במבנה הזה. was not מתקצר ל־wasn’t ו־were not ל־weren’t. שומרים על הבחירה המתאימה לנושא כפי שהייתה במשפט החיובי.

בשאלה עם be בעבר מעבירים את was או were לפני הנושא. אין מוסיפים Did. ההבדל בין Was she tired לבין Did she walk נובע מהפועל שבמשפט, ולא מכך שאחת השאלות מדברת על עבר רחוק יותר. תחילה מזהים אם הפועל הוא be.

לשאלה שמתחילה ב־Did אפשר לענות בקיצור באמצעות did או didn’t. לא צריך לחזור על כל הפעולה. משנים את הכינוי בהתאם למי שעונה: לשאלה Did you call עונים Yes, I did או No, I didn’t. העזר בתשובה שומר על זמן השאלה.

לשאלה עם was או were עונים באותה משפחת be, ולא ב־did. מתאימים את הצורה לנושא שבתשובה: Were you ready הופך בתשובה אישית ל־Yes, I was. לא מעתיקים את were באופן מכני אם הכינוי השתנה מ־you ל־I.

Past Simple אינו מוגבל לפעולה יחידה וקצרה. אפשר לתאר באמצעותו הרגל בתקופה שהסתיימה, או רצף אירועים בסיפור. אורך הפעולה אינו קובע לבדו את הזמן. חשוב שהדובר מציג את הדברים כחלק מעבר סגור, גם אם הם נמשכו שבוע או חזרו פעמים רבות.

כשמציינים אירוע בזמן עבר מוגדר שהסתיים, Past Simple הוא הבחירה הרגילה: למשל ביקור בשנה שעברה. בנושא Present Perfect נלמד כיצד מדגישים ניסיון או קשר להווה. כאן מסתפקים בזיהוי נקודת המבט: מספרים מה קרה אז, ולא מסכמים מה קרה עד עכשיו.

בבדיקה עצמית מחליטים קודם אם הפועל הוא be או פועל אחר. אחר כך מזהים חיוב, שלילה או שאלה. בחיוב של פועל אחר צריך צורת עבר; אחרי did צריך בסיס. did not ו־didn’t תקינים שניהם, והבחירה ביניהם קשורה גם למשלב ולא לשינוי בזמן.