עבר ממושך (Past Progressive)

Past Progressive מציג פעולה שהייתה בתהליך ברגע מסוים בעבר. מדמיינים שעוצרים סרט ורואים מה היה בעיצומו, בלי להתמקד בהתחלה או בסוף. at that moment פירושו באותו רגע. תחילה מזהים את נקודת המבט, ורק אחר כך בונים את צורת הפועל.

לפעולה בתהליך בעבר דרושים שני חלקים: was או were ופועל עם ing. עם I, he, she או it משתמשים ב־was. בשלב הזה נשתמש בצורה המוכנה reading, קורא או קוראת. אין להשמיט was: הפועל עם ing לבדו אינו בונה את המשפט.

עם you, we או they בוחרים were לפני פועל ing. you מקבל were גם כאשר פונים לאדם אחד. צורת הפעולה עצמה אינה משתנה לפי הנושא: reading נשארת reading. ההתאמה נמצאת בעזר was או were, ולכן בודקים את הנושא בנפרד.

בפעלים רבים מוסיפים ing לבסיס ללא שינוי נוסף: read נעשה reading, play נעשה playing ו־listen, להקשיב, נעשה listening. צורת ing אינה נושאת בעצמה את העבר; was או were מסמנים אותו. לכן אין להחליף playing ב־played אחרי העזר במבנה הממושך.

כשפועל מסתיים ב־e שקטה, בדרך כלל משמיטים אותה לפני ing. כך write נעשה writing ו־make נעשה making. הכלל נוגע לאיות בלבד: גם אחרי התיקון צריך was או were. אין לכתוב writeing, ואין להפוך את הפועל לעבר פשוט בתוך המבנה הממושך.

בחלק מהפעלים הקצרים מכפילים את העיצור האחרון לפני ing. run נעשה running, עם שתי אותיות n. אין להכפיל אוטומטית בכל פועל: play נשאר playing. לכן לומדים את צורת הפועל יחד עם דוגמה, ושומרים בנפרד על התאמת was או were לנושא.

כדי לשלול פעולה בתהליך בעבר מוסיפים not אחרי was או were. פועל ing נשאר כפי שהוא. was not מתקצר ל־wasn’t ו־were not ל־weren’t. אין מוסיפים didn’t, מפני שכבר קיים עזר במבנה והוא הנושא את הזמן ואת השלילה.

בשאלה מעבירים את was או were לפני הנושא. הפועל עם ing נשאר אחריו. אין צורך ב־Did, ולכן השאלה על תהליך היא Were they studying ולא Did they studying. מתחילים ממשפט חיובי שלם, מזהים את העזר ומקדימים אותו בלבד.

בתשובה קצרה לשאלת עבר ממושך משתמשים ב־was או were, בלי לחזור על כל הפעולה. בוחרים לפי הנושא שבתשובה. לשאלה Were you reading עונים על עצמנו Yes, I was או No, I wasn’t. אין מחליפים את העזר ב־did בתשובה הזאת.

אפשר לשלב פעולה שהייתה בתהליך עם אירוע שהתרחש במהלכה. התהליך משמש רקע ב־Past Progressive; האירוע מופיע לרוב ב־Past Simple. למשל הקריאה הייתה בעיצומה כשהטלפון צלצל. ring פירושו לצלצל וצורת העבר שלו היא rang. האירוע אינו חייב להפסיק את הרקע לתמיד.

כאשר רוצים להדגיש ששתי פעולות היו בתהליך באותו זמן, אפשר להשתמש ב־Past Progressive בשתיהן. while פירושו בזמן ש־ ונפוץ בחיבור כזה. אין צורך לבחור פעולה אחת כקצרה: שתי הפעולות יכולות לשמש תמונה מקבילה של מה שקרה באותו זמן.

when פירושו כאשר, ו־while פירושו בזמן ש־. הן עוזרות לקשר פעולות, אבל אינן בוחרות זמן באופן אוטומטי. בודקים אם מציגים רקע ואירוע או שני תהליכים במקביל. suddenly, פתאום, יכול להבליט אירוע, אך גם הוא אינו תחליף להבנת היחס בין הפעולות.

בחירת הזמן קשורה לאופן הצגת הפעולה, ולא רק למשך שלה בשעון. אפשר לומר I read all afternoon ולסכם קריאה כאירוע שלם בעבר פשוט. אם מציינים מה היה בעיצומו בשמונה, I was reading מדגיש תהליך. שתי נקודות המבט יכולות לתאר אותה פעילות.

פעלים כמו know מתארים בדרך כלל מצב של ידיעה ולא פעולה בתהליך. גם בעבר, במשמעות הרגילה הזאת משתמשים לרוב בעבר פשוט: know נעשה knew. הביטוי ״באותו רגע״ אינו מחייב ing לכל פועל. בודקים את משמעות הפועל ולא רק את מסגרת הזמן.